דחיית ערעור על חומרת העונש של מורשע בחברות בחמא"ס ובסחר בציוד מלחמתי

השופט אל"ם א' נח :

ראובן נחקר, לטענתו תחת לחץ, ומסר הודעה, שלצורך דיון זה נקבע כי נגבתה כשאינה "חופשייה ומרצון". הודעה זו פסולה לכאורה מלשמש כראיה במשפטו של ראובן, שכן לא עמדה בתנאי הוראות ס' 12 לפקודת הראיות.

הודעה זו מוגשת לביהמ"ש במשפטו של השותף שמעון, שעה שראובן נקרא להעיד שם. ראובן מתכחש לאמרתו או לחלקים ממנה, והתביעה מבקשת להגישה במסגרת הוראות סעיף 10(א) לפקודת הראיות. 

כיצד על ביהמ"ש לנהוג במשפטו של שמעון  באמרת ראובן?

בצורה מאוד מופשטת, זו השאלה העיקרית העומדת להכרעה בתיק שלפני.

אמרתי בצורה מאוד מופשטת, משום שהעובדות במקרה שלפנינו שונות ומורכבות יותר, אולם כדי שאוכל להידרש להכרעה, נחוץ היה לבור את המוץ מהתבן, לפשט את השאלה, ולהציבה במלוא חריפותה בצורה זו.

רק לאחר דיון עקרוני בסוגיה, ניתן יהיה ליישם את המסקנה העולה מהדיון העקרוני, על העובדות במקרה שלפנינו.
 

אמרות מחוץ לבית המשפט

ככלל, יעדיף ביהמ"ש את העדויות הנשמעות בפניו. אז הוא יקיים את אחד מתפקידיו העיקרים, והוא בשמיעת העדים, ובהתרשמות מסמני האמת שבדבריהם. אז גם ניתנת לצדדים האפשרות הראויה לחקור את העדים בחקירה ראשית ובחקירה נגדית, וכך להביא לבירור מלא של העובדות.

"אכן, שמיעת עדים ובדיקת הראיות הן, כידוע, משימתו של בית המשפט בדרגה הראשונה. ביכולתו, על-פי התרשמותו, לקבוע את מהימנותם של העדים, דרך כלל, ולקבוע תשתית עובדתית מוכחת גם על-פי חלקים מתוך גרסה אחת וחלקים מתוך גרסה אחרת".   

ע"פ 89 /26 ישראל זאב נ' מדינת ישראל מג (4) 631, עמוד 639

אלא, וכפי שניסיון החיים מלמד אותנו, יש ולעיתים דווקא הדברים שנאמרו קודם להליך המשפטי, ועומדים בסתירה לדברים שנאמרים בבית המשפט, דווקא דברים אלה הם המטילים את האור האמיתי על העובדות, ומאפשרים לבית המשפט לברר נכוחה את אשר התרחש.

הסיבות לכך מגוונות. חלקן נוגעות לעובדה כי זיכרון המעורבים טרי יותר שעה שהיו קרובים לאירוע, והוא מטבע הדברים מטשטש עם הזמן. העדפת בתי המשפט את זיכרונם הטרי של העדים באה לידי לא אחת:

ת"פ (תל-אביב-יפו) 40234/05 - מדינת ישראל נ' סיף בן עבד אל קאדר עאזם ואח' . תק-מח 2007(1), 9101 ,עמ' 9122:

"כיון שהנאשם תירץ את דבריו בכך שפרטים שונים נשמטו מזיכרונו וכיון שהוא לא התכחש לתוכן הודעותיו בחקירת המשטרה, אינני יכול לראות את עיקר עדותו לפני כשקרית. בנסיבות אלה עלי להקנות משקל רב להודעות של הנאשם המבוססות על זיכרון "טרי".

במקרים אחרים, שעה שדברי המעורבים  נאמרים בסמוך מאוד לאירוע, ניתן להחיל עליהם חזקה שהם אמת, וזאת שום התחושה כי מעורבים אלה אמרו את הדברים בעיצומם של אירועים, וטרם עלה בידיהם "לבנות גרסה". דוגמה להעדפה שכזו הינה האמירה המכונה "רס גסטא".

 (1) "החריג הקבוע בסעיף 10(2) לפקודת הראיות - כמו גם זה הקבוע בסעיף 10(1) ובסעיף 9 לפקודה האמורה - נמנה עם קבוצת חריגי הרס-גסטה (RES , ( GESTAE המתייחסים לאמירות המהוות "חלק מן האירוע (PART OF ".( THE STORY

 (2) ככלל, אמירה של אדם תהווה "חלק מן האירוע" כאמור, כאשר מתמלאים לגביה שני תנאים בסיסיים: האחד - שהאמירה נאמרת במועד שבו מתרחש האירוע (לאמור - CONTEMPORANEOUS WITH AN EVENT IN ISSUE);  והשני - שהיא נוגעת במישרין לאותו אירוע (לאמור - DIRECTLY CONCERNING AN EVENT IN ISSUE) ( ראה - R. CROSS, ON EVIDENCE (LONDON, 3RD. ED., 1967) 459, 464, 467). שני תנאים אלה נמנים עם הגורמים המקנים לאמירה העונה עליהם את מידת הוודאות הדרושה להנחה שהאמירה אינה כוזבת; וכידוע הנחה זו עומדת בבסיס קבילותן של אמרות אלו כחריגים לכלל הפוסל עדות שמיעה" .